טנינים בע"מ ואח' נ' וולף ואח'

החלטה

ביום 24.12.13 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבעת 1, לפי בקשת התובעים שאליה צורפו אישור מסירה ותצהיר של שליח המסירה. מהאישורים שצורפו עולה כי לאחר שלושה ביקורים שערך השליח בדירה שרח' שמאי 8/9 שבירושלים – כתובתה הרשומה של נתבעת 1 בתמצית מרשם האוכלוסין (התמצית צורפה לבקשה) – ביקורים שבהם לא נמצא איש בדירה, הודבק כתב התביעה על דלת הדירה שבכתובת הנ"ל.

הנתבעת הגישה ביום 4.2.14 בקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, בטענה כי נפל פגם במסירה (שכן במועד המסירה היא התגוררה בדירה שכורה בתל אביב), ולחלופין, מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש, לאור סיכויי הגנתה.

לבקשה הוגשו תגובה, ותשובה לתגובה.

בפתח הדברים, יש להעיר כי הן הבקשה, והן כל מה שהוגש בעקבותיה, לקו באריכות ובפירוט יתר, שלא לצורך, וחבל שכך. מכל מקום לאחר ברירת המוץ מן התבן, הגעתי למסקנה כי דין פסק הדין להתבטל, וזאת בשל מה שייאמר להלן.

אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן המסירה בוצעה כהלכה. שליח מטעם התובעים ביקר בכתובתה הרשומה של נתבעת 1, כפי שזו הייתה מעודכנת בתמצית מרשם האוכלוסין. הביקורים נערכו בשלושה תאריכים שונים, ובשעות שונות, והמוסר הצהיר כי רק לאחר שעשה כן, הדביק את כתב התביעה על דלת הדירה. אמנם, נתבעת 1 טוענת שבתקופה שבה הוגש כתב התביעה ובוצעה המסירה היא לא התגוררה בנכס (והיא אף צרפה לבקשה אישור על חוזה שכירות בתל אביב, החל מיום 1.7.13), אך , לטעמי, טענה זו, כמו גם הטענה שלתובעים הייתה יכולת ליצור עם נתבעת 1 קשר ולברר כיצד ניתן להמציא לה את כתב התביעה (כפי שעשו בחודש ינואר 2014 בטלפון ובדוא"ל), אינה פוגמת בכשרותה של ההמצאה לפי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הוצאת תמצית עדכנית ממרשם האוכלוסין, וביקורו המשולש של שליח המסירה, די בהם לצורך עמידה בדרישה ל"שקידה ראויה וסבירה" מצד התובעים לביצוע ההמצאה, כנדרש בתקנה הנ"ל. במיוחד כאשר גם לגרסת נתבעת 1, היא התגוררה בדירה שברחוב שמאי עד קיץ 2014, אין מקום לדרוש מהתובעים לברר עוד, ולהגיע למסקנה שכתובת זו כבר אינה מקום מגוריה הרגיל של נתבעת 1.

למרות האמור לעיל, הגעתי למסקנה שיש להורות על ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש. ראשית, למרות הקביעה שההמצאה בוצעה כדין, לא נסתרה גרסת נתבעת 1 שכתב התביעה לא הגיע אליה ושהיא כלל לא ידעה שנפתחו הליכים כנגדה. ראשית, ידוע כי המצאה בדרך של הדבקה אינה המצאה על דרך המלך, ואין דינה של המצאה בדרך של המצאה כדינה של המצאה לנתבע עצמו, שכן תמיד קיים הסיכוי שכתב התביעה יוסר או יילקח ע"י מאן דהוא, או לא יגיע ליעדו מסיבות שונות. שנית, במקרה זה, נדמה שהייתה לתובעים יכולת לאתר את נתבעת 1 ללא מאמץ ניכר, ועל אף שלא הייתה עליהם חובה לעשות כן, לא ניתן להתעלם מכך. לא ניתן גם להתעלם מהעובדה שברגע שאותרה נתבעת 1 ונודע לה על ההליכים העומדים נגדה ועל פסק הדין, היא פעלה מיד, כך שלא ניתן למצוא בהתנהגותה התעלמות מכוונת מההליכים המשפטיים, ואף לא אדישות או זלזול בקשר אליהם. שלישית, וזה העיקר, לאמור לעיל נלווים טיעוני ההגנה של נתבעת 1 בדבר שיהוי מצד התובעים, פגם שנפל בשטר הערבות, וכן אי עמידת התובעים עצמם בהתחייבויותיהם עפ"י ההסכם שבמסגרתו ניתנה ערבותה של נתבעת 1, באופן שאינו מאפשר להם לפעול כלפי נתבעת 1. בשלב זה, בהתחשב בטענות נתבעת 1, יש לומר שהגנתה היא, לכל הפחות, אפשרית, ודי בכך.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד נתבעת 1 בעדר הגנה.

בנסיבות המקרה שלפניי, איני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות.

כתב הגנה מטעם נתבעת 1 יוגש עד יום 9.4.14.

לעיון עו"ד נורית לוי ביום 10.4.14.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: